תנ"ך על הפרק

איוב כא

י״ג תַּמּוּז תשפ״א

לפרק הבא 769 / 929 לפרק הקודם
היום

הפרק

וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וּתְהִי־זֹ֝֗את תַּנְח֥וּמֹֽתֵיכֶֽם׃שָׂ֭אוּנִי וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְאַחַ֖ר דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג׃הֶ֭אָנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑י וְאִם־מַ֝דּ֗וּעַ לֹא־תִקְצַ֥ר רוּחִֽי׃פְּנוּ־אֵלַ֥י וְהָשַׁ֑מּוּ וְשִׂ֖ימוּ יָ֣ד עַל־פֶּֽה׃וְאִם־זָכַ֥רְתִּי וְנִבְהָ֑לְתִּי וְאָחַ֥ז בְּ֝שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת׃מַדּ֣וּעַ רְשָׁעִ֣ים יִחְי֑וּ עָ֝תְק֗וּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל׃זַרְעָ֤ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑ם וְ֝צֶאֱצָאֵיהֶ֗ם לְעֵינֵיהֶֽם׃בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד וְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם׃שׁוֹר֣וֹ עִ֭בַּר וְלֹ֣א יַגְעִ֑ל תְּפַלֵּ֥ט פָּ֝רָת֗וֹ וְלֹ֣א תְשַׁכֵּֽל׃יְשַׁלְּח֣וּ כַ֭צֹּאן עֲוִילֵיהֶ֑ם וְ֝יַלְדֵיהֶ֗ם יְרַקֵּדֽוּן׃יִ֭שְׂאוּ כְּתֹ֣ף וְכִנּ֑וֹר וְ֝יִשְׂמְח֗וּ לְק֣וֹל עוּגָֽב׃יבלויְכַלּ֣וּבַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם וּ֝בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ׃וַיֹּאמְר֣וּ לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֝רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ׃מַה־שַׁדַּ֥י כִּֽי־נַֽעַבְדֶ֑נּוּ וּמַה־נּ֝וֹעִ֗יל כִּ֣י נִפְגַּע־בּֽוֹ׃הֵ֤ן לֹ֣א בְיָדָ֣ם טוּבָ֑ם עֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃כַּמָּ֤ה ׀ נֵר־רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑ם חֲ֝בָלִ֗ים יְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ׃יִהְי֗וּ כְּתֶ֥בֶן לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּ֝כְמֹ֗ץ גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה׃אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע׃יִרְא֣וּעינועֵינָ֣יוכִּיד֑וֹ וּמֵחֲמַ֖ת שַׁדַּ֣י יִשְׁתֶּֽה׃כִּ֤י מַה־חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַחֲרָ֑יו וּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ׃הַלְאֵ֥ל יְלַמֶּד־דָּ֑עַת וְ֝ה֗וּא רָמִ֥ים יִשְׁפּֽוֹט׃זֶ֗ה יָ֭מוּת בְּעֶ֣צֶם תֻּמּ֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ שַׁלְאֲנַ֥ן וְשָׁלֵֽיו׃עֲ֭טִינָיו מָלְא֣וּ חָלָ֑ב וּמֹ֖חַ עַצְמוֹתָ֣יו יְשֻׁקֶּֽה׃וְזֶ֗ה יָ֭מוּת בְּנֶ֣פֶשׁ מָרָ֑ה וְלֹֽא־אָ֝כַ֗ל בַּטּוֹבָֽה׃יַ֭חַד עַל־עָפָ֣ר יִשְׁכָּ֑בוּ וְ֝רִמָּ֗ה תְּכַסֶּ֥ה עֲלֵיהֶֽם׃הֵ֣ן יָ֭דַעְתִּי מַחְשְׁבֽוֹתֵיכֶ֑ם וּ֝מְזִמּ֗וֹת עָלַ֥י תַּחְמֹֽסוּ׃כִּ֤י תֹֽאמְר֗וּ אַיֵּ֥ה בֵית־נָדִ֑יב וְ֝אַיֵּ֗ה אֹ֤הֶל ׀ מִשְׁכְּנ֬וֹת רְשָׁעִֽים׃הֲלֹ֣א שְׁ֭אֶלְתֶּם ע֣וֹבְרֵי דָ֑רֶךְ וְ֝אֹתֹתָ֗ם לֹ֣א תְנַכֵּֽרוּ׃כִּ֤י לְי֣וֹם אֵ֭יד יֵחָ֣שֶׂךְ רָ֑ע לְי֖וֹם עֲבָר֣וֹת יוּבָֽלוּ׃מִֽי־יַגִּ֣יד עַל־פָּנָ֣יו דַּרְכּ֑וֹ וְהֽוּא־עָ֝שָׂ֗ה מִ֣י יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃וְ֭הוּא לִקְבָר֣וֹת יוּבָ֑ל וְֽעַל־גָּדִ֥ישׁ יִשְׁקֽוֹד׃מָֽתְקוּ־ל֗וֹ רִגְבֵ֫י נָ֥חַל וְ֭אַחֲרָיו כָּל־אָדָ֣ם יִמְשׁ֑וֹךְ וּ֝לְפָנָ֗יו אֵ֣ין מִסְפָּֽר׃וְ֭אֵיךְ תְּנַחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶל וּ֝תְשֽׁוּבֹתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר־מָֽעַל׃

מאמרים על הפרק

וַיַּעַן אִיּוֹב (פרק כ"א)

מאמר על הפרק

מאת: הרב צבי הירש קלישר ז"ל

וַיַּעַן אִיּוֹב (פרק כ"א)

אחרי כי תשוב צופר מן שגיונך, גם אנכי אדבר רכות. אך –

שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וּתְהִי־זֹ֝֗את תַּנְח֥וּמֹֽתֵיכֶֽם׃
(איוב כא ב)

שִׁמְע֣וּני לגמור כל אמרי וּתְהִיה־זֹ֝֗את הגדולה שבנחמות מכם, שאל תכנסו תוך דברי.

שָׂ֭אוּנִי וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְאַחַ֖ר דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג׃
(איוב כא ג)

אם אַחרי כלות דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג, לא ירע לנפשי.

הֶ֭אָנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑י וְאִם־מַ֝דּ֗וּעַ לֹא־תִקְצַ֥ר רוּחִֽי׃
(איוב כא ד)

הֶ֭אָנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑י? הלא מחשבת תלונתי היא רק עבור צדקת ה' [כאשר ביארנו כמה פעמים כי זאת מחשבת איוב, שבמה שדרך רשעים צלחה טח עיניהם מלראות ולא ישובו מדרכם], על כן הֵיטֵב חָרָֽה־לי (על פי יונה ד ט) מאהבתי את ה', עד כי תִקְצַ֥ר רוּחִֽי מכעס.

פְּנוּ־אֵלַ֥י וְהָשַׁ֑מּוּ וְשִׂ֖ימוּ יָ֣ד עַל־פֶּֽה׃
(איוב כא ה)

אף שתשתוממו על דברי (וְ)שִׂ֖ימוּ יָ֣ד עַל־פֶּֽה עד כליתי דברי.

וְאִם־זָכַ֥רְתִּי וְנִבְהָ֑לְתִּי וְאָחַ֥ז בְּ֝שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת׃
מַדּ֣וּעַ רְשָׁעִ֣ים יִחְי֑וּ עָ֝תְק֗וּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל׃
בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד וְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם׃
(איוב כא ו-ז,ט)

וְאִם־זָכַ֥רְתִּי אשר יד רשעים תגבר ברשעם אז אָחַז בְּ֝שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת, מַדּ֣וּעַ רְשָׁעִ֣ים יִחְי֑וּ, איך יבואו לידי חיים אמיתיים אם עָ֝תְק֗וּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל וְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם, אין פחד א-להים נגד עינם, כי שבטו לא יראו.

יבלו (יְכַלּ֣וּ) בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם וּ֝בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ׃
(איוב כא יג)

מה בכך שְבְּרֶגַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ אם בכל ימי חייהם טוב יראו? איך יפחד מקול העונש?

וַיֹּאמְר֣וּ לָ֭אֵ-ל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֝רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ׃
מַה־שַׁדַּ֥י כִּֽי־נַֽעַבְדֶ֑נּוּ וּמַה־נּ֝וֹעִ֗יל כִּ֣י נִפְגַּע־בּֽוֹ׃
(איוב כא יד-טו)

על כן יֹאמְר֣וּ (הרשעים), הלא אותם אשר יפגעו לא-להים (=יפטרו), המר להם שדי מאוד (=יעניש אותם אחרי הפטירה), ואנחנו (הרשעים) נחלץ חושים לנחול טוב הארץ הלזה (=ליהנות מהעולם הזה).

הֵ֤ן לֹ֣א בְיָדָ֣ם טוּבָ֑ם עֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃
(איוב כא טז)

אין בְּיָדָ֣ם של רְ֝שָׁעִ֗ים לבוא אל (=לחשוב) טובתם הנצחית (שהם מפסידים). אין בידם לשוב מדרכם הרעה לבוא אל האמת בעוד שאין מוסר ה' נגד פניהם. על כן עצה לרְשָׁעִים להביאם אל דרך הישר רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי; רחוק ממני שתהיה שום עצה להם, כי אַתָּה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית (על פי מלכים א יח לז), מפני ש"בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד"(איוב כא ט).

כַּמָּ֤ה ׀ נֵר־רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑ם חֲ֝בָלִ֗ים יְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ׃
(איוב כא יז)

כַּמָּ֤ה הוא העת אשר נֵר־רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ? לא יארך כלל בצרה, רק יבלה בששון ימיו, וכרגע נרו יִדְעָ֗ךְ, ולא נודע לשום אדם כי אחריתו מרה, ומה שיבוא לבניו אחריו לא נודע לו אם א-להים יורנו בדרך יבחר.

אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע׃
(איוב כא יט)

לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה. רק יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע, ואז ישוב מדרכו הרעה (וכפירוש רש"י).

הַלְאֵ֥ל יְלַמֶּד־דָּ֑עַת וְ֝ה֗וּא רָמִ֥ים יִשְׁפּֽוֹט׃
(איוב כא כב)

"הַלְאֵ֥ל" – כמו 'הלאלה', היְלַמֶּד לאלה דָּ֑עַת אם הוּא יִשְׁפּֽוֹט הרָמִים אחרי מותם? אם יבצע משפטו במרומים בעולם הנעלם מן עיני האדם בזה לא יְלַמֶּד לאלה אשר בארץ דָּ֑עַת!